פורסם על ידי: ayouly | 9 בדצמבר 2009

עינו של האח הגדול פקוחה תמיד

פתאום, שוב בוער החשק לכתוב. לכתוב כדי שמישהו יקרא.

 "זמן מה יושב הוא ועיניו בוהות אל הנייר. עכשיו בוקעת מן הטלסקרין מנגינה צבאית מחרישה אזנים. מוזר הדבר, לא זו בלבד שחסר- אונים הוא לבטא את רגשותיו, אלא אפילו אינו זוכר מה הדבר שהיה עם לבו לומר. זה שבועות הוא מכין את עצמו לרגע זה, ולא עלה בדעתו כלל כי יזדקק למשהו פרט לאומץ- לב. עצם הכתיבה קלה היא. אין לו אלא להעביר לנייר את  המונולוג הרוגש, הבלתי פוסק, השוטף בתוך ראשו שנים."
(מתוך 1984/ ג'ורג' ארוויל)

 הגיהנום של ג'ורג' ארוויל הוא האופיום להמונים שלנו.

לכתבה על חוק המאגר הביומטרי


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: