"ואהבתם את הגר"

אז אומנם עוד לא פרסמתי מתכונים לעוגת גבינה/ קיש כמו שכל בלוג מתכונים אחר כבר עשה (ורבים בצורה נפלאה) אבל, זה לא אומר שאני לא אתייחס לשבועות.
לפני 3 שבועות בערך פרסמתי את השיר הבית שלי הבית שלך. שיר שמדבר על ילדיהם של העובדים הזרים בישראל ועל סכנת הגירוש שעומדת מעל ראשם.
את חג שבועות אני אוהבת כי מעבר לכך שאני לא חייבת לאכול קינוח פרווה, בחג הזה אנו עושים תיקון ליל שבועות. במקור, בתיקון אנו מצווים ללמוד תורה כל הלילה. אבל, לימוד תורה אינו מחוייב להיעשות בבית כנסת ולדבוק בפירושיו של רש"י. התיקון שלנו והלימוד יכול להיות עצמי – חשבון נפש, כמו ביום כיפור או קולקטיבי – למידה בקבוצה, דיון וחשבון נפש קולקטיבי – לנו כחברה או כעם.

לפני 3 שנים בערב שבועות העברתי דיון קבוצתי בנוגע ליחסינו כלפי הגר, הזר, האחר.
אתמול בערב הייתי בתיקון ליל שבועות שנארח בסינמטק חיפה שהיה באותו נושא-
"ואהבתם את הגר".
הדיון המרכזי היה פאנל בנושא "האחר בחברה הישראלית"  בהנחיית בילי מוסקונה לרמן ובהשתתפות יונה יהב, נבילה אספניולי, ענת הופמן ופרופ' דני גוטווין. בפאנל הזה טמון פוטנציאל עצום אך לצערי הרגשתי בחלק מהזמן כאילו אני צופה בדיון בכנסת או לחילופין באח הגדול. הדוברים נפלו פעמים רבות לאמירות פופוליסטיות מתנגחות ומצד שני מדי פעם שילבו מילים בשפה פילוסופית מקצועית שלא היו ברורות לקהל. יונה יהב, ראש עריית חיפה הגיע עם רשימת דברים אותם הוא רצה לומר ושילב אותם בדבריו ללא קשר לשאלות. פרופ' גוטווין לעומתו חזר בכל פעם לאותה נקודה של השתלטות הניאו-ליברליזם על החברה. ציפיתי שפרק שאלות הקהל יציל את המפגש אך לצערי רבים בקהל הגיעו במטרה להתנגח בראש העיר יונה יהב והשאלות לא היו קשורות לנושאי הדיון.

ההרצאה השניה שהייתי בה הועברה על ידי הרב אופק מאיר ונקראה "תהליך הגיור כראי לערכינו ושיקוף לפחדינו". הרב אופק מאיר הוא רב רפורמי. ההרצאה הועברה בעזרת דף תלמוד ממסכת יבמות. בהרצאה בעצם ניתחנו את הדף שהוא הראשון בספרות ישראל שמתייחס אל תהליך גיור ואף מגדיר אותו, הוא היסוד למה שאנו מכירים כיום וזאת כשאנו מסתכלים על ראיית הגר שאנו מכירים מהמקרא לעומת הקשיים על תהליך הגיור בימינו. ההרצאה הייתה מעניינת ומלמדת, גם אם אני אינני מסכימה עם הגישה הרפורמית לגבי תהליך הגיור.

"ואהבתם את הגר" (דברים י', 19) ?

קודם כל, נשאל את השאלה – מיהו הגר?
הגר- אדם העוזב את סביבתו הטבעית ועובר לגור בארץ אחרת.  (אנו למדים כי גרים הסתפחו לעם ישראל כבר בזמן יציאת מצריים – שמות י"ב 42)
בתנ"ך הגרים מוזכרים 36 פעמים – בהם אנו (בני ישראל) מונחים כיצד להתייחס אליהם ולשמור על כבודם. הגרים  בתנ"ך הם בני חסות ללא זכויות – הם אינם נחשבים נוכרים כי הם יושבים בארץ דרך קבע אך אין להם נחלה, רכוש או אמצעי פרנסה.
התורה נחלצת לעזרתו של הגר ודורשת מאיתנו לתמוך בו ומגנה עליו.

"וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצריים:" (שמות כ"ב 20)

ולא רק זאת שאנו מצווים לשמור עליהם ולסייע להם. "וכי יגור גר בארצכם, לא תונו אותו.כאזרח מכם יהיה לכם הגר … ואהבת לו כמוך.." (שם, י"ט 33) .האל אף מאיים שאם נענה את הגר הוא ישמע את צעקתו הוא יפגע באותו בן אדם שענה את הגר ואשתו תהיה אלמנה ובנו יהיה יתום (פרק כ"ב 22-23). ובנוסף, לאחר 3 דורות – הגרים יתקבלו בקהל ה' (דברים כ"ג 9)  . ז"א הם לא יצטרכו לעבור תהליך גיור אלא לגור עם בני ישראל במשך 3 דורות וגם הם יחשבו כיהודים.

ומה הקשר לשבועות?

רות שמתחילה את המגילה כרות המאובייה עוברת תהליך גיור- מגרה בקרב בני ישראל היא הופכת להיות אחת מהעם. רות נחשבת הראשונה שעוברת את תהליך הגיור והוא כמובן שונה מאוד מהתליך שאנו מכירים כיום.  ולסיום אנו יודעים שרות היא סבתא רבה של דוד המלך (בונה בית המקדש), ואחרי הכל, אנו כבר יודעים שהכי חשוב זה שושלת משפחתית.
"אמר רבי זעירא: מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר ולמה נכתבה? ללמדך שכר טוב לגומלי חסדים" (רות רבה פ"ב). זאת אומרת שאנו קוראים את המגילה הזו רק בשביל לדעת שמשתלם לעשות מעשים טובים. כלפי יהודים, אלמנות, יתומים, עבדים, אמות וזרים.
וכמו שאמר רבי עקיבא – "ואהבת לרעך כמוך" זהו כלל גדול בתורה.

אז, מישהו יכול להסביר לי איך עברנו את המרחק בין "ואהבתם את הגר" לבין "קשים גרים לישראל כספחת" (ספחת = מחלה נוראית מימי קדם) שאמר רבי חלבו (והתקבל על ידי רש"י ותלמידיו)?

http://www.facebook.com/home.php?#!/event.php?eid=105985992779195