לפתן צימוקים

שלום

כתבתי לחברים קובץ טיפים ענק לקראת טיול סין והבנתי שזה יכול לשמש הרבה יותר אנשים.
אם יש שאלות או טיפים להוסיף – אתם מוזמנים לשלוח לי אותם ואעדכן (המייל שלי נמצא בסוף).
אני טיילתי בסין בין יולי לספטמבר 2010.

עריכה, יולי 2015:
עברו מעל ל-4 שנים (יותר קרוב ל-5 אבל מי סופר?) מאז שהפוסט נכתב ופורסם אני מקבלת מיילים, פניות, שאלות ובקשות מדי חודש.
אז לכם המטיילים שיוצאים לסין – קחו בחשבון שהעולם השתנה ב-5 שנים האחרונות מאז שטיילתי. מצד אחד שמעתי שסין התפתחה והתייקרה בשנים האלו ומצד שני – גם אופי הטיולים בעולם השתנה בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית (סתם משהו זעיר כמו טיולי עם סמארטפון, לא משהו משמעותי כמו מקל הסלפי כמובן אבל עדיין… 🙂 .
תהנו בטיול,
איילת

מחיה

א.      לא שותים מים מהברז! בשום מקום. מומלץ שיהיה לכם את הטבליות לטיהור במידה ותתקעו אבל בכל מקום מוכרים מיים מינרלים שגם הסינים שותים אותם. (האמת שיש נקודה אחת שבה חלק מאלו שטיילו איתי שתו מי נחלים ואמרו שלא הייתה בעיה – יו בנג)

ב.      בכל מקום שאתם מגיעים אליו – לבקש לראות את החדר, השירותים והמקלחת. לבדוק שיש חשמל (בעיקר בהרים – יכולים להבטיח לכם שהחשמל בדרך). זוהי בקשה מקובלת מאוד בסין, גם על ידי סינים שמטיילים וגם על ידי מערביים.

ג.       נסיעות וכניסות לאתרים בסין – יקרות. לעומתם המחיה זולה מאוד. המגורים בד"כ נעים בין 25-35 קוואי – אנחנו גילינו שאנחנו משלמים סכומים דומים מאוד לגסטהואסים עם חדרי דורמס (בד"כ 20 קוואי) וחדר פרטי עולה 25 קוואי. העדפנו לקחת חדרים פרטיים במטרה לנעול את הדברים.

ד.      מחלת גבהים – בעיקר בסיצ'ואן וצפון יונאן. הסינים לא יודעים איך להתמודד עם זה ואין באיזורים האלו מערכת רפואה – יתנו לכם לשתות yak batter tea שזה תה מקומי דיי מגעיל, אבל הם טוענים שהוא מרפא כל דבר. תעלו בצורה הדרגתית (האמת שהבק דור דיי בנוי ככה) תצטיידו בכדורים מראש ובמידה ורע לכם  – תרדו מהגובה!

ה.      כרטיס סטודנט – הנחות אדירות בכניסה לאתרים, בעיקר בבייג'ין ובאתרים רישמיים אחרים (שיאן/ ג'וזייגו)

ו.        תרבות שונה לחלוטין – הסינים מפליצים, עושים גרפסים, דוחפים ולא מורידות שערות. זהו סוג של יקום מקביל. זה לגיטימי לבנים ללכת בלי חולצות ברחוב ובמוזיאונים (כמו העיר האסורה) ולהפיץ בתור על מי שמאחוריהם.

ז.       מרמים אותך – הסינים ברובם מקסימים. תופעת הרמאות קיימת בעיקר בערים הגדולות. סטודנטים לאנגלית יהיו מקסימים וינהלו אתכם שיחה במשך כמה דקות ואז יזמינו אתכם לראות Tea ceremony . זוהי מלכודת!!!! לוקחים מערביים לבתי קפה/ תה קטנים, ודורשים בתמורה לכוס תה סכומי עתק מגיע למאות יורו (בוודאות) ויש שמועות על אלפי דולרים. אתם תקועים ברובע קטן עם סינים שמאיימים עליכם שאתם חייבים לשלם – זה מצב ששווה להימנע ממנו. כנ"ל לגבי סטודנטים לאומנות שיציעו לכם לבוא לראות תערוכת אומנות מסורתית סינית ויתקעו אתכם בחנות ויאיימו עליכם שאתם חייבים לקנות.  בערים הגדולות היו חשדניים. בכפרים הקטנים – לכו איתם לבתים, תאמינו להם, ולא תתאכזבו!

ח.      אם אתם שייכים למכורי הקפה – יש בערים הגדולות לקנות צנצנות של קפה לקחת לדרך. לנו תמיד הייתה כזו בתיק ואז היינו לוקחים סוכר בגסט האוס וקונים חלב (ממש זול) ובכל מקום היה לנו קפה בזול (במקום לשלם על זה כמו על לילה במלון)

ט.      טלפונים – שווה לקנות כרטיס סים סיני. עוד יותר שווה לבקש מהבחור בדלפק הקבלה בהוסטל הראשון שאתם ישנים בו שיכתוב לכם על פתק בסינית את המשפט שאומר שאתם צריכים סים.  אחרת תבלו שעות רבות בתחנות של חברות סלולר סיניות בהן תנסו להטעין את הכרטיס (מעולם לא הצלחנו לעשות את זה) או לקנות חדש (וגם זה לקח שעות). גם השירות לקוחות הטלפוני באנגלית  – לא יודעים אנגלית! קחו בחשבון שכל מחוז בסין הוא כמו מדינה נפרדת, הסים אומנם יעבוד אבל תעריפי החיוג יהיו יקרים כמו במדינה זרה, אם אתם נמצאים זמן רב באותו מחוז שווה לקנות סים של המחוז.

י.        אין מפות טופוגרפיות אמתיות בסין – לטרקים יוצאים עם סיפורי טרק שמטיילים קודמים שלחו לכם ועם כיתוב סיני של אילו כפרים אתם מחפשים. לכן, מתארגנים בהוסטל מראש.
(באתר שכתבתי בסוף (chinabackpacker) יש לעיתים מפות או לפחות סיפורי דרך של מקומות).

יא.    Mey you – תרבות ה"מאיו" בסיני זה אומר אין. בשבילכם זו דרך חיים. רוב הסינים שהם פוגשים מערבי נכנסים ללחץ וזו התגובה הראשונית שלהם. זה לא משנה אם אתם מול קופה עם מצרכים ביד אחת וכסף ביד השניה או שאתם מבקשים כרטיסי רכבת לעיר כלשהיא. תתמודדו. הם יתעקשו שאין ואתם תצטרכו להכניע אותם. הרבה חיוכים וחזרה אינסופית על מה שאתם רוצים לעשות. אפשר בעברית, אנגלית או סינית. זה לא ממש משנה.

אוכל
בסין יש 6 טעמים – חמוץ, מתוק, מלוח, מר, חריף ומאלחש או בשמו הסינית Ma.מאלחש כשמו כן הוא יגרום לך לאבד כל תחושה בפה לכמה שעות. התבלינים העיקרי שאחראי לטעם הזה הם כדורים קטנים (שנראים כמו פלפל סיצ'ואן) ונקראים NAM. אבל, גם החריף הסיני הוא חריף ביותר – בלי הכדורים האלו. חריף בסינית זה La  ולבקש בלי חריף זה  Bou Yao La. האוכל הסיני בכלליותו שונה מהאוכל המוכר במערב הוא לעיתים חסר טעם (מרק = חסה מבושלת במיים) ולעיתים חריף בטירוף.
אז מה אוכלים?
קערת אורז עם רי-פיל חופשי ב-1-2 יו' ולוקחים מנות שונות כתוספות ששמים על האורז. mi fan
fanqie chao dan – פנצ'ה צ'אודן – עגבניה עם ביצה – מנה בסיסית שכמעט בכל מקום היא טעימה. מעין גיבוי, בעצם חביתה מקושקשת עם עגבניה וסויה. מזמינים עם האורז.
Gonbao jiding – ג'נבאו ג'ידינג – עוף עם בוטנים
Su chai/ Su da – ירקות/ צמחוני
נודלס – chao mien
לחם סיני – Man to – תקבלו לחמניה שהיא כמו רק הלבן של הלחם (הוא מאודה בעצם)
באוצה – baoutze כיסונים ממולאים גדולים – יש בירקות boutze su da ויש בבשר (שלא טרחתי ללמוד), כיסונים קטנים נקראים shau lo ba
ואחת ההפתעות הסיניות הגדולות – מרק וסוכר אומרים אותו הדבר- Tang פשוט אחד עולה בסוף ואחד נשאר אותו הדבר. אין לי מושג איך מבדילים. אולי אתם תצליחו להבין. תקוו שתתקלו בסינים חכמים שיבינו שאתם רוצים מרק נודלס ולא נודלס עם סוכר.
חלב (אם תרצו לקפה) – Nyunai (שימו לב מה מצויר על העטיפה שלא תקבלו חלב בטעמים)

בשאר הזמן תרגישו חופשי להיכנס למטבח ולהצביע להם על אילו ירקות אתם רוצים שיקפיצו בשבילכם.

כסף

הכסף הסיני נקרא יואן yoan או קוואי לפי הסלנג המקומי – Kuai
להתמקח זהו תחביב סיני בדיוק כמו שתיית התה ומאפיינים נוספים. צריך את כל הסבלנות שבעולם, ללמוד את המספרים בסינית (ואת תנועות הידיים הסיניות למספרים כי הן שונות משלנו). לעיתים זה מייאש אבל המיקוח הוא בכל מקום – בכניסה לשירותים/ למוזיאונים/ במוניות שירות (ואם תעשו את הבק דור תשתמשו בהן)/בקניות בשווקים ועוד.
בסין יש שווקים עצומים – הגדולים ביותר והמכילים ביותר הם בבייג'ין ושם מתווכחים הכי הרבה. הדברים בשווקים מזויפים ולכן אתם רוצים לשלם בהתאם. (שימו לב לסעיף ההתמקחות). בשווקים בבייג'ין אין חוק עד כמה להוריד – לעיתים הם ביקשו 600 קוואי בהתחלה ובסוף שילמנו 40, לעיתים הם ירדו רק ב-50% מהמחיר. השאלה הכי חשובה היא עד כמה אתה מוכן לשלם על הדברים.
בצ'נגדו יש סצינת חנויות טיולים אדירה וברוב החנויות יש שם ציוד מקורי! הדברים זולים בהרבה מן הארץ.
קצת חשבון –
5 יואן(או קוואי) = מנת נודלס צימחונית במסעדת פועלים= חמישית קפה קטן בסטארבקס= 2 וחצי שיפודים במסעדה מוסלמית (חלל, חלל)= 2 פחיות קולה = 10 נסיעות אוטובוס בשי-אן = 3 ש"ח.

המשטר הסיני:
לונלי פלנט לא חוקי – לונלי פלנט לא כוללים בספרם את טיוואן כחלק מסין ולכן הוא לא חוקי בסין. פגשנו רבים וטובים שהספר הוחרם להם בכניסה למדינה. או שתחביאו אותו עמוק בתיק, או שתחליטו מראש על טיול הרפתקה ותטוסו בלי אחד, אם תצטרכו תמצאו בדרך ממטיילים אחרים ופשוט קחו המלצות מאנשים בהוסטלים, בבתי קפה ועוד. אני טיילתי בלי לונלי והרגשתי שהגעתי למקומות מדהימים שאחרת לא הייתי מגיעה אליהם או שהייתי מקובעת הרבה יותר על הוסטלים וכאלו – שתכלס, מרגע ההמלצה עד רגע הפרסום עובר המון זמן והם לא כאלה שווים.

אינטרנט – המון אתרים אסורים בסין החל מפייסבוק, פיקסה ובלוגספוט/בלוגר. אבל המעקב הסיני לא נגמר בחסימת אתרים אלא קחו בחשבון שכל מייל שאתם כותבים בסין – נקרא על ידי הממשלה ואתם לא יודעים איך הם יגיבו. אני פגשתי אנשים שחשבון הג'ימייל שלהם נמחק אחרי שהם כתבו על העוני באיזורים מסויימים ונורא מכל – באחד ההוסטלים שהיינו עצרו מישהו על מייל שהכיל מידע אסור (ואלוהים יודע מהו אותו מידע אסור) שהוא שלח. תזהרו!!!

ג'י.פי.אס – גם המכשיר הזה אסור בסין. כשאני הייתי שם הייתה תקרית דיפלומטית קשה בין ארה"ב לסין בגלל מעצר של מטייל על שימוש בGPS. (ואולי שאותו בחור היה גם מדען טילים בכיר בפנטגון).

נסיעות – זה הזוי לחלוטין. בכל עיר ניתן לקנות כרטיסים לאוטובוסים/ לרכבות רק ממנה והלאה. אין איך לקנות כרטיסים באינטרנט. לפעמים יש תור של כמה ימים עד שיהיה אוטובוס/ רכבת עם מקום.  לכן, כשמגיעים למקום (תקף בעיקר לערים הגדולות) מיד לקנות כרטיס יציאה ממנו. הבעיה המרכזית היא בבייג'ין, חלק מההוסטלים מספסרים בכרטיסים – כדאי לבדוק מה גובה העמלה שהם לוקחים בשביל זה.  למרות זאת, שווה בכל תחנת רכבת לנסות ולבקש מחדש לקנות כרטיסים מהתחנות הבאות. פעם אחת זה הצליח – בדאלי קנינו כרטיס המשך שיהיה לנו מקונמינג גם.

האוטובוסים שהם סליפרס הם לרוב אחלה, פשוט קחו בחשבון שהסינים ממש מסריחים ואוכלים דברים מזעזעים כחטיפים (הנפוץ זה רגלי תרנגולת, שאת הציפורניים הם יורקים על הרצפה). ברכבת אני ממליצה על מחלקת ה hard sleep לנסיעות הארוכות. זה מספיק נוח. כל קרון מחולק לתאים ובכל תא יש 6 מיטות – 3 בכל צד לגובה. אם אתם סטריליים קחו בחשבון שכולם יושבים על המיטה התחתונה עד השעה שהולכים לישון – אז אל תקחו אותה.

נסיעות בתוך ערים לרוב מתרחשות במונית (כי באמת אין שום סיכוי להבין את מערכת הכריזה ברכבת התחתית) ובאוטובוסים אם הסבירו לכם היטב בהוסטל מאיפה ואיזה מספר. היזהרו מנהגי טוקטוקים, בגדול כל מונית בתוך העיר תעלה גג 30 קוואי (בביג'ין, בערים קטנות יותר המחיר לא יהיה יותר מ15), סעו במוניות רשמיות עם כובע, אותנו ניסו לרמות כמה נהגי טוקטוקים.
(טיפ לגבי אוטובוסים – כדי לשאול על מספר קו מסויים אתם צריכים לומר את המספר ולהוסיף LU-  לדג' קו 6 זה lio-lu. בצירוף תנועת היד של המספר שש.

באחת הנסיעות הנהג הוריד אותנו מחוץ לעיר במטרה שניקח מונית של חבר שלו (קומבינה על מערביים). כן, זה מרגיז, כן, למדנו שזה לא יקרה פעם נוספת. אבל – לא להתחרפן לחלוטין, אנחנו חיכינו עד הבוקר בשינה בשק"ש על הרצפה של החנות באותה תחנת דלק ובבוקר עזרו לנו מההוסטל.

בייג'ין

–          רחוב ההוסטלים – שם כולם ישנים. באחד מהם יש פאב אליו כולם יוצאים ושם תוכלו לקבל המון המלצות. שם תוכלו גם למצוא שותפים לנסיעות למקומות.

–          החומה הסינית – אל תלכו על סיור מאורגן, תקחו אוטובוסים לבד ותסתדרו. תשאלו בהוסטל איך ואיזה איזור עכשיו הכי מומלץ. (זה משתנה לפי תקופות)

–          ארמון הקיץ – פרקים עם מבנים ועיצובים (חצי יום- מומלץ אחה"צ)

–          העיר האסורה (אני השתעממתי אחרי שעה וחצי – שעתיים)להסתובב בארמון הקיסרי הכניסה הייתה אסורה לאזרחים הסיניים הפשוטים במשך שנים.

–          כיכר טיאן מן – אתם תחצו אותו בלי הפסקה. יש את הטקסים פעמיים ביום.

–          פארק מקדש השמיים – יום א' בבוקר – אחרת אין טעם. ביום א' המון סינים באים לפארק ויש שיעורי טאי צ'י, משחקים בכדור נוצה ועוד פעילויות מגניבות. אנחנו הצטרפנו אליהם – היה ממש נחמד ומעניין.

–          טיול אופניים – מומלץ לחקור את בייג'ין בטיול אופניים וככה לטייל בכל הפארקים באיזור המרכז ובכל הסמטאות והשכונות שהן בייג'ין לפני שהיא הפכה למעצמת תיירות. לגדול את כל חלקי העיר עם אופניים.

–          שוק הלילה – ברוכים הבאים לסין. שוק הלילה כולל את כל דברי המאכל המגעילים ביותר שראיתם אבל היי! אנחנו כאן כדי לנסות. תנסו ותטעמו. הריח שם הוא קשה לפרקים אבל החוויה הזו של שוק אוכל היא מדהימה. הדבר המשעשע ביותר היא שזה נמצא צמוד למרכז הקניות הגדול ביותר והיוקרתי ביותר בסין. הניגודיות המטורפת הזו – זו סין.

שיאן

עוצרים בשי-אן במטרה אחת : לראות את חיילי הטרקוטה. יש ויכוח תמידי בין מטיילים האם זה שווה. יש משהו מרשים בחוויה של להסתכל על צבא של אלפי חיילים – כל אחד שונה מן השני, שכולם עשויים מחימר. אבל(!) את רובם רואים דרך זכוכיות.
אם כבר עצרתם בשיאן – יש שם רובע מוסלמי מדהים, אנחנו נכנסו למסגד שהיה יפהפה אחרי שטענו שאנחנו מוסלמים וידענו להשלים את "סלאם עליכום" ב- "עליכום סלאם".
ואם נתקעתם שם יום נוסף – פארק פאגודת האווז. פארק עם מזרקות ומופע אור קולי ופגודה. אפשר לעלות לפגודה למעלה (אני לא הרגשתי צורך והעדפתי לנסות ולתקשר עם סינים על הדשא).
בשי-אן יש גם את מגדל הפעמון באמצע העיר שהוא האטרקציה של העיר – הכניסה אליו היא מתוך (כמה מפתיע) מרכז קניות עצום ומטורף (הסינים חולים על קניונים). ויש שוק נחמד. האוכל המקומי שם הוא חטיף בוטנים אדיר שהם מכינים במקום על ידי דפיקה על בוטנים עם פטיש עצום.

צ'נגדו

סצינת טיולים מפותחת מאחר וזה המרכז ליציאה לצפון סיצ'ואן ולבק-דור.
המון הוסטלים, כולם טובים ובכולם ידעו להמליץ ולעזור. המרכז מאוד נעים ונחמד להסתובב בו- בעיקר בלילה כשהוא מואר.
וונשו טמפל – wenshu temple – מקדש עם המון פרקים יפים ומבנים מרשימים, יש שם מסעדה צימחונית מעולה ומפורסמת. אזהרת אשכנזים : המנות שם חריפות.
בפארק העם בערב יש כל יום כמעט ריקודי עם סינים, הם מלמדים מערביים בשמחה!
פארק הפנדות – אני וויתרתי עליו. דיברתי עם אנשים עליו וחלק אמרו שהוא נורא יפה (אלה היו אותם אנשים שאהבו ממש את העיר האסורה והטרקוטה – חובבי מוזיאונים), אנשים אחרים אמרו שזה דיי משעמם אתה הולך בשמורה ורוב הפנדות רוצות לישון, גם אם באים בשעת האכלה – רואים אותן אוכלות, ואז מה? תחליטו מה בא לכם. ההוסטלים מוציאים לשם סיורים מאורגנים בשעת האוכל של הפנדות בבוקר.

צפון סיצ'ואן(זהירות – איזור גבוהה, כדורי גבהים): תמונות

סונגפן:

היכונו למסע של כ-8 שעות באוטובוס מתפרק בחום מטורף. לא, אין מזגן. כאן אתם מגיעים לסין הפחות מתויירת והמערבית. שירותי חור. מסעדה בתחנת דלק עם אוכל מגעיל וקלחי תירס סגולים.
עיירה מקסימה, תפנו לכם אחה"צ אחד להסתובב בה. יוצאים ממנה בעיקר לטיולי יום להרים ליד (ולכפרים בהם), לג'וזייגו ולטיולי הסוסים. יש טיולי סוסים של יומיים, שלושה או ארבעה. שלושה ימים נראה מספיק. זה עולה בערך 200 יו' ליום.
בסונגפן יש כמה גסט האוסים, שמפרסמים את עצמם למערביים. אנחנו היינו בגסט האוס שלא מפרסם את עצמו והיה מעולה. משפחה חמה שדאגה לנו והיו מאוד נחמדים. החדרים היו נקיים והיה אינטרנט מעולה. Old house זה שמו והוא נמצא בקצה הכפר ליד תחנת המשטרה והאוטובוסים.
בעיה שחשוב לדעת על סונגפן: יש שם בעיות מיים לפעמים – ז"א שעוצרים את המיים לכל הכפר. הגסט האוסים מוכנים לכך ומכינים מבעוד מועד המוני תרמוסים מלאים במיים רותחים אבל, לפעמים אין מקלחת [מדכא בעיקר שחוזרים מטיול].

ג'וזייגו

פארק שנחשב אחד היפים בסין אם לא ה…
הכניסה לפארק ממש יקרה, יש הנחה עם תעודת סטודנט ואל תנסו להציג רשיון במקום – כי זה המקום היחיד שבו יודעים להבדיל ביניהם (היו שם 2 ישראליות שהציגו אותן לראווה כעונש על התרגיל הזה- צעקו עליהן באנגלית מול כולם). הפארק עצמו תיירותי בטירוף, אלו שבילים מסודרים שהסינים צועדים בהם בתורים במטרה לראות את האגמים והמפלים. הנוסף מרשים אבל האובר תיירות פגע בחוויה. לפי הסינים אסור לישון בשטח הפארק אבל המשפחות הטיבטיות שגרות שם מציעות אצלם חדרי אירוח. מצד אחד זו חוויה אדירה, מצד שני הסינים מחפשים ממש את מי שנשאר שם. אנחנו ביום השני החלפנו בנינו את הבגדים, משקפי השמש והכובעים. אחרים שטיילו איתנו – נתפסו ושילמו קנס. האמת שזה לא מחוייב במציאות ואפשר להספיק את הפארק ביום אחד אם מגיעים מוקדם.

 Back door תמונות

הבק דור זה הכינוי לאיזור בו עוברים בין מחוזות סיצ'ואן ויונאן במערבם, סמוך לגבול עם טיבט. אלו איזורים טיבטיים לחלוטין והטיול שם מעט שונה משאר המקומות (עד כה הייתם במקומות מרכזיים יחסית). המסלול המקובל של איזור זה הוא:
צ'נגדו -> קנדינג-> טאגונג-> ליטאנג -> שיאנצ'נג/דאוצ'נג -> שאנגרילה (זונגדיין)
לוקח כ-10 ימים.

אני אפרט עוד מעט על כל עיר אבל כמה דברים כלליים:

א.      באיזור זה לא מדברים סינית אלא טיבטית. הדבר היחיד שאני זוכרת זה שלום: Tashi De Le

ב.      האוטובוסים באיזור זה יוצאים פעם ביום מוקדם בבוקר ולעיתים זה אוטובוס אחד שעובר בכמה מקומות (או לא עובר בכלל). אם בכפר המוצא אין הרבה אנשים שרוצים את האוטובוס – אין אוטובוס. לכן, תשאלו את בעלי ההוסטל, לרוב התנועה באיזור היא עם וואנים. במטרה לחסוך כסף הם דוחסים בוואנים הרבה יותר מן האפשרי – חלק יושבם על ההילוכים, אחד על השני או סתם מצטופפים. תנסו לסכם עם מערביים באיזור על ואן של מערביים ואז אף סיני לא ירצה להדחף. תופעה שנייה היא שאם שני וואנים מיעדים הפוכים נפגשים באמצע הדרך – רוב הסיכויים שיורידו אתכם והם יחליפו את הנוסעים וכל אחד יחזור לביתו (אחרי הפסקת מיקוח בדרך). להתעקש שאתם לא נדחסים בטירוף, לבוא עם בעלי ההוסטל להתמקח על מחיר הואן ובעיקר להיות מוכנים לבלתי צפוי (שוטר צבאי מתישהוא עצר את הנהג שלנו והסיע אותנו במקום הנהג אל היעד כי לא היה לו נעים).

ג.       פסטיבל הסוסים בליטאנג (שאמור להיות בסוף יולי- תחילת אוגוסט) לא קיים – הממשלה ביטלה אותו (למרות שהוא מופיע בכל המדריכים למערביים).

ד.      באיזור הזה דברים משתנים בלי הפסקה – דרכים נפתחות ונסגרות, כפרים נכנסים לעוצר ועוד. קחו בחשבון שיש תוכנית והיא צפויה להשתנות. צריך לברר תמידית מה קורה עם היעד הבא אליו אתם מתכננים.

ה.     האיזור כולו הוא סביב 4,000 מטר גובה. רבים מקבלים שם מחלות גבהים. תעלו בזהירות, קחו כמה ימים להתרגל בכל מקום.

קנדינג –

זילהם הוסטל zhilam hostel. הוא לא מופיע במדריכים אבל הוא ההוסטל הכי שווה שיש וחובה להזמין מקום מראש!!! הוא נמצא מעל העיר, אז תצטרכו לטפס בדרך אליו אבל הם מומחים לטיולים באיזור, נקי ומסודר. קנדינג זו העיר האחרונה לפני הבק דור – ז"א איזור ציוויליזציה אחרון – אינטרנט, חשמל ועוד. העובדים בהוסטל עזרו לנו למצוא מפות יחסית טובות להוריד והדפסנו אותן בעיר. שימו לב – יחסית טובות. העיר מוקפת בהרים וניתן לטייל בהם.

טאגונג –

כפר מדהים! המערב הפרוע של סין. ערבות דשא שלא נגמרות עם כפר הזוי ומנזר קסום. בכפר יש שני הוסטלים – שניהם באותה רמה בערך, אני הייתי בשמאלי מבין שניהם (הם אחד ליד השני) והמשפחה הייתה מקסימה.
הקפה של אנג'לה – בחורה מערבית שהתאהבה בטיבטי והם מגדלים שם את ביתם המשותפת. הקפה הראשון שהיה טעים בסין.אם אנג'לה במצב רוח טוב תדברו איתה – היא בחורה הזוי לחלוטין ומגניבה ותוכל לספר לכם המון על האיזור ולהציע טיולים. לפעמים היא סתם סגורה ולא נחמדה.
צאו לטיולים, תטפסו על ההרים לראות את השקיעות והזריחות על ערבות הדשא. לכו לשחק עם הילדים במנזר, הם מדהימים וחביבים וחברותיים. יש נזיר אחד שמדבר קצת אנגלית.

ליטנג

עיירה בגובה 4,200. עיירה נחמדה עם מנזר יפה מעליה. גם היא בלב ערבות דשא  וקרוב אליה יש מעיינות חמים. הייחוד בעיירה – קבורת שמיים מניחים את המתים על צוק ומחכים שהנשרים יוכלו אותו. מטיילים רבים הולכים לראות את זה ונמצאים ממש קרוב לגופה/ נשרים. יש הסעות מההוסטלים השונים. יש 3 גסט האוסים והם כולם גרועים. (אולי אני זוכרת הכל שחור כי אני הייתי ממש חולה שם).
מהעיירה הזו אפשר להמשיך לשתי עיירות בהן עוברים בדרך לשנגרילה – שיאנצ'נג ודאוצ'נג.  אני הייתי בשיאנצ'נג.

שיאנצ'נג

כפר מעבר לא מעניין במיוחד. כרגיל יש בו מקדש. בגסט האוס שהיינו בו לא היה חשמל. זה נראה דיי שגרתי שם. הנסיעה מליטאנג לשיאנצ'נג מאוד קשה וגם הנסיעה ביום אחרי. לכן, מומלץ לנוח ולאגור אנרגיות. ברגע שמגיעים לכפר כדאי לקנות כרטיס לאוטובוס מעבר – לא תמיד יש וקופת הכרטיסים נפתחת כשמתחשק להם. יש אוטובוס שעובר בכפר שמגיע מדאוצ'נג אבל לרוב הוא מלא. גם כאן יש את האפשרות לקחת ואנים – משמעותית יותר יקר מהאוטובוסים אבל זה עדיין מחירי סין.

יונאן (תמונות)

שאנגרילה/זונגדיין

שמה המקורי של העיר הוא זונגדיין – אך בספר האופק האבוד, ג'יימס הילטון, מתאר עיר אוטופית באסיה בשם שאנגרילה. הסינים החליטו שזו העיר עליה מדובר ושינו את שם העיר ב- 2006-7 לשאנגרילה.
עיר תיירותית עם המון בתי קפה ומסעדות עם אוכל מערבי. עדיף לגור בתוך העיר העתיקה. האווירה בעיר ממש נעימה, מקום להירגע מתלאות הדרך ולהתכונן לבאות.
Bright Hotel  (ליד ההרמוני הוסטל) – מלון זול ונקי עם אופציה לכביסה עצמית בחינם. 70 יו' לחדר לזוג עם שירותים ומקלחת בפנים.
יש 2 מנזרים – אחד ברובע העתיק (בחינם) ואחד גדול בחוץ.
יש אגם גדול – טיול אופניים של כ-3 שעות.
העיר הבאה אחרי שנגרילה היא ליג'יאנג ובאמצע ביניהן יש את טרק דילוג הנמר. אבל לפני זה אני ממליצה על הטרק של יו בנג-  יוצאים משנגרילה וחוזרים אליה.
מסעדה מאוד מומלצת בשנגרילה היא הלן פיצה, מומלצת שם מאוד המנה של המדליוני טלה, הכאילו סטיק הכי טוב שתוכלו בסין, וזה המקום היחיד שמבין את המשמעות של סלט – ירקות טריים חתוכים קטן והרבה. היא נמצאת ממש ביציאה מן העיר העתיקה ליד חנות האופניים מעבר לכביש.
מומלץ גם בתוך העיר בית הקפה מרקו פולו – אני עשיתי איתם הסכם – לימדתי אותם להכין עוגה מערבית ובתמורה הם לימדו אותי להכין אוכל סיני. משתלם.

דצ'ין – יו בנג

טרק מדהים. המקומות הכי מרשימים שהייתי בהם בסין – איזור לא מתוייר כמעט עם נוף בתולי ואנשים מדהימים שלא 'התקלקלו' בתאוות הבצע שמגיעה עם התיירים. אני מצרפת את סיפור הדרך (תיאור הטרק ודרכי הגישה אליו) בסוף הקובץ.

טרק דילוג הנמר

נוף יפה ממש, עלייה קשה בהתחלה ואחר כך הליכה נעימה. מלא גסט האוסים בדרך שמכוונים אותך לאן ללכת כי אין מפות של הטיול הזה. יש המון מטיילים ולא צריך לחשוש. אחרי יום וחצי של הליכה מגיעים לנקודה בה אפשר לרדת ליד הנהר, צריך להיות זהירים שם, ולא להתאבד בשביל תמונות (מתים שם כל שנה כמה תיירים כאלו). אם אתם מגיעים משאנגרילה באוטובוס, שיכתבו לכם בהוסטל מראש את שם הטרק / ג'ין הוסטל (שמשם נכנסים) אחרת לא יכוונו אתכם. את התיקים הגדולים ניתן להשאיר בשאנגרילה או אצל ג'ין.

ליג'יאנג

עיר עתיקה ויפה. תיירותית בטירוף! יש שעות עם תורים ברחובות כדי להסתובב. ציורית מאוד, מלאה חנויות מיוחדות שמיועדות לתיירים.
מאמא נאשי – מסתבר שזו תחנת חובה לישראלים. גסט האוס שכולם ישנים בו.
אני פחות התחברתי אליה אחרי שנגרילה ולכן חתכנו משם מהר.
טיפ בנות : הצעיפים הכי יפים וזולים בסין.

דאלי

עיר אדירה. על אותה משבצת של ליג'יאנג אבל הרבה יותר צעירה ותוססת ופחות תיירותית.  מלא קונדיטוריות ומצד שני גם אווירה שלווה, יש הרים מדהימים ואגם ענק. גם כאן מומלץ טיול אופניים. 2 הוסטלים עיקריים מומלצים –Hump- מעולה, אווירה כיפית, חדר זוגי עלה 100 יו' ובמקלחת היה דוש עצום עם זרם המים הכי טוב עלי אדמות. השני זה ה- Jade roo ו מדאלי יוצאים למנזר.
Black Dragon Café – בית קפה שמשמש גם חנות ספרים להשאלה/ החלפה (כדאי לעבור שם לפני המנזר).
משם נוסעים לקונמינג (כ-4 שעות)

המנזר Wu wei si

מנזר מקומי של קונג פו/ טאי צ'י שמקבל מערביים (בעיקר ישראלים) ומלמד אותם. השהות במנזר הרשמית היא שבוע והם מבקשים שיגיעו ויעזבו בזמנים הקבועים. העלות היא 300 יואן לשבוע עם כל מה שצריך – ארוחות, מיטות, מיים ומקלחת קפואה.
במנזר אין חשמל לשירותנו (רק לחיבור מכשירי חשמליים שמרחיקים ברחשים מהמטבח) ואין קליטה סלולרית. האוכל טבעוני – 3 ארוחות ביום והמון אימוני קונג פו. ישראלים מקפידים להגיע לשם כאילו יצאו לטיול השנתי לאילת. האמת שזה דיי מועיל כי לא תמיד אוכלים את האוכל.
הכניסה הרשמית היא שישי בצהריים/ערב והיציאה בחמישי בצהריים, מהגסט האוס ידאגו להזמין לכם מונית שתביא אתכם לשם ובמנזר יזמינו לכם מונית שתקח אתכם משם.

קונמינג

עיר  ענקית. מרכז מערבי לחלוטין (יש שם Fox). מחוץ לעיר יש את יער האבן (שוב אטרקציה תיירותית – אני ויתרתי, חברה שהייתה אמרה שממש יפה).
אפשר להמשיך משם לשדות האורז בדרום יונאן. אומרים שהאיזורים שם מדהימים, לצערי לא הספקתי. האופציה השניה היא יאנגשו/ גווילין (נסיעה של 13 שעות בערך)

גווילין
עוד עיר מעבר ממנה נוסעים לטרסות האורז של לונגשן (כ-3 שעות נסיעה) או ליאנגשו (שעתיים). יש כאלו שמעדיפים לעשות בה לילה ולעשות את הטיול לטרסות האורז מטעם ההוסטל כטיול יום. אם מחליטים לטייל לבד, נוסעים ללונגשן ומשם לוקחים אוטובוס לטרסות:

טרסות האורז של לונגשן

2 כפרים מרכזיים בשני צידי האיזור : פינג-אן ודז'איי. הבשורה המשמחת : יש מפות של האיזור שמחלקים באוטובוסים שמחברים בין לונגשן והשמורה. ההליכה בין הכפרים היא כ-3 וחצי שעות אם הולכים מהר. הטרסות מסודרות בצורות משונות ומאוד מרשימות. אני הגעתי בערב לפינג-אן וישנתי שם, בבוקר שווה לקום מוקדם במטרה לראות את הזריחה מעל האיזור ואז לצאת לטיול בין הכפרים. חם שם מאוד.
המאכל המאפיין את האיזור : אוכל שמבושל בקני במבוק – אורז עם בשר/ עוף/ ירקות.

 יאנגשו

טופוגרפיה משונה לחלוטין, הרים מחודדים המפוזרים לאורך כל הדרך. מעין אילת של הסינים – חם מאוד, המון תיירים בריטים ואטרקציות.
Showbiz  – ה-הוסטל. מלא בריטים עם גג שהוא פאב ומכל העיר באים אליו בערב. חובה להזמין מקום מראש.
האטרקציות הן טיולי אופניים לגבעת הירח וסיבוב בכל הכפרים מחוץ ליאנגשו, שיעורי בישול סיניים (מומלץ), טיפוס הרים לחובבים, drifting – כיף ממש! כמו קייאקים בצפון אבל רק מפלים, הסינים עושים שם שכונה רצינית (וכל המערביים משתלבים), והליכה/שיט באיזור יאנגדי – השוס של האיזור: שם צולם השטר של 20 יואן וכולם מנסים להשיג את הזווית המדויקת.
מיאנגשו יוצאים מסין ועוברים להונג קונג.

הונג קונג

2 איים – הונג קונג וחצי האי קואלון.
מגורים ממש יקרים. 2 פתרונות :
שובה ישראל (קהילה יהודית לישראלים שמלינה ומאכילה אתכם בתמורה לכך שתעברו שיעורי תורה),
couchsurfing – להתארח אצל אנשים בבתים. יש המון ספות בהונג קונג וכמובן שזו חוויה אדירה. הרבה מהמארחים הם מערביים שחיים בהונג קונג או זוגות מעורבים.
הרבה יותר יקרה מסין, מרכזי קניות ומגדלים מטורפים בכל מקום, עושר ויוקרה.
מצד שני – הם מדברים אנגלית.
אם אתם מגיעים לשם בחגים ולא מתחשק לכם על שובה ישראל – הקהילה היהודית שם היא מדהימה וחמה. אנחנו התארחנו אצל רב הקהילה ואישתו בראש השנה ובשבת שאחרי. שווה להגיע לבית הכנסת – מבנה מרשים והקהילה נחמדה, בית חב"ד לוקחים המון כסף על ארוחות שם.  אטרקציות:
– פיק ויקטוריה
– מופע האורות – ממליצים לראות מפיק ויקטוריה, אפשר גם הנמל של קואלון.
– האיים מסביב – איים עם כפרים קטנים שניתן לטייל בהם, חופים בתוליים.
– שווקים – בכמויות. מחולקים לפי נושאים. לבדוק באינטרנט כשמגיעים.

יו בנג

הבטחות  צריך לקיים אז – סיפור הדרך של טרק יובנג.
מגיעים לעיר דצ'ין משנגרילה – אפשר לקחת אוטובוס שיוצא כל 5 ימים ואמור לקחת 7 שעות נסיעה. לנו לקח 17 והבנו שהיו אוטובוסים שלקח להם יותר זמן/ בכלל לא הגיעו.
אפשר לקחת מיני ואן שנוסע בדרך עוקפת. גם זו דרך גרועה אבל בה לקח לנו "רק" 12 שעות. לכן, מומלץ בואנים. אם תראו נהג ואן חביב עם שלט בעברית שמבטיח שלמה ארצי – דעו שידנו בעניין. אחלה גבר.
מדצ'ין, צריך להגיע לפליסה (מונית)- שם שווה לקום מוקדם בבוקר ולראות את הזריחה (סביבות 6 וחצי) – אחת הזריחות היפות שראיתי בסין.
אחרי פליסה יש יום הליכה לכפר שנקרא "שידינג". זה יום שברובו ירידה, אחריו חוצים את המקונג ואז עליה בתוך הכפר. אנחנו ישנו ב- NOMAD גסט האוס. זה הבית הכי גבוהה בכפר והבעלים היא בחורה פינית שתסביר לכם איך ללכת ביום שאחר כך.
היום השני הוא יום קשה זה טיפוס של 1100 מ'. אתם יכולים לחסוך 100 מ' ולישון בשידינג הוט ספרינג. הבחורה תסביר לכם מה הכיוון ללכת – קשה להתבלבל כולם מטפסים לאותו הכיוון. אחרי הטיפוס אתם מגיעים למעבר הרים שבסופו נפתח נוף מדהים. אח"כ אתם יורדים לכפר יובנג עליון (יש שביל אחד מהפסגה וזה הכפר הראשון שאתם מגיעים אליו. כל הגסט האוסים שם באותה רמה ועולים 20 קוואי ללילה.
מיובנג יש 3 טיולי יום אפשריים. אנחנו עשינו 2 – מפלים קדושים והאגם הקפוא (שעכשיו הוא לא קפוא אבל יושב מתחת לקרחון). יסבירו לכם עליהם בגסט האוס. הטיולים האלו מדהימים חבל לוותר עליהם אם כבר עשיתם את הדרך הזו.
בדרך חזרה יש לכם 2 אופציות – לעלות שוב למעבר ולרדת כמו שבאתם או ללכת בדרך אחרת שהיא סגורה. קצת התבחבשנו בלמצוא אותה (היא,  יוצאת מהיובנג התחתון- כמו המפלים), ההליכה בהתחלה היא בתוך יער וקצת משעממת, אח"כ היא נפתחת ומתחילים ללכת על אמת מיים מדהימה.
אתם הולכים לאורך הנחל ואז מגיעים לנק' מפגש עם המקונג והולכים לאורכו.הנוף בקטע הזה מדהים! זהירות הדרך צרה וחלקה! המקומיים יפחידו אותכם ממנה בסיפורים על ישראלי שמת שם ב- 2008. הסיפור הוא שהוא טיפס על צוק כדי לצלם תמונה. אז בבקשה תזהרו.  בדרך הזו יש כפר – לפי המפה הוא נראה יותר קרוב ממה שהוא באמת ולכן תקחו איתכם בבוקר היום הזה הרבה אוכל!!! בכפר הזה מכינים יין מקומי – אם אתם נכנסים לכפר ומציעים לכם יין – תקנו בקבוק או שניים (הם ימלאו לכם בקבוקים של חצי ליטר).
הדרך הזו היא לשיקולכם- אני מספרת עליה אבל מזהירה גם.
הטרק עצמו מדהים, מומלץ בחום- הנופים שם בתוליים ועוצמתיים. הכפריים נחמדים ומקסימים- חמימות שלא קיבלתי בבק דור כמו שציפיתי.
בלילה אחרי הטרק מומלץ לישון בפליסה/ דצ'ין ומשם לתפוס על הבוקר ואן בחזרה לשנגרילה.

עוד מידע על טיולים ומפות תמצאו באתר הבא:
http://chinabackpacker.info/pn/index.php

סיכום רשמים (הרבה יותר קצר) שלי בסוף הטיול ומתכון לעוף מוקפץ עם קשיו

שאלות נוספות – איילת ayoulymail@gmail.com